פיאז'ה
מתוך Wgtikshov
--חנאן אבו ריא 19:38, 19 בדצמבר 2011 (IST)--
תוכן עניינים |
זאן פיאזה
רקע
ז'אן פיאז'ה (1896-1980) נולד בעיר נוישאטל בשוויץ למשפחה משכילה, עם אב שהיה פרופסור לספרות ימי הביניים. את מאמרו הראשון פרסם כשהיה בן 11. בתגובה לעבודתו הציעו לו ליהיות האוצר של אוסף הרכיכה במוזאון של ז'נבה. ההצעה בוטלה כאשר התברר לאנשי המוזאון מהו גילו של כותב המאמר. פיאז'ה למד ביולוגיה, ובגיל 22 קיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת נוישאטל. בשנת 1923 הוא התחתן עם אחת מהתלמידות שלו. היה לו 3 ילדים, שהיו מושאי המחקרים הראשונים של פיאז'ה בביסוס התיאוריות שלו על ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים, התפתחות השפה והתפתחות ערכי המוסר. פיאז'ה הסיק כי ילדים בגילאים שונים חושבים בצורות שונות, וכי ההבדלים ביכולת החשיבה אינם רק כמותיים אלא גם איכותיים. כך החל פיאז'ה מחקר שנמשך שנים רבות. במחקרו הוא תיאר כיצד עוברים ילדים דרך שלבי חשיבה שונים עד שהם מגיעים לחשיבה הלוגית, המאפיינת את החשיבה של המבוגרים. במהלך הקריירה שלו הוא הספיק לפרסם לא פחות מ60 ספרים ועוד מאות מאמרים בתחומי הביולוגיה, הפילוסופיה והפסיכולוגיה ההתפתחותית.
הטעמה, התאמה
בתיאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית שבנה, ניסח פיאז'ה את הרעיון המרכזי הבא: ילדים מפתחים ידע על ידי בניית מציאות ומנסים להמציא הסברים לתופעות שבהן הם נתקלים. פיאז'ה רואה במשכל תהליך של הסתגלות פעילה לסביבה. הסתגלות זו מורכבת משני תהליכים: האחד הוא תהליך ההטעמה (assimilations), שבו מטמיע האורגניזם את תנאי הסביבה לצרכים, והתהליך האחר הוא תהליך התאמה (accommodation), שבו מתאים האורגניזם את עצמו לתנאי בסביבה. פיאז'ה עקב אחר תהליך ההסתגלות אצל ילדים וחקר אותו, ופרסם את התוצאות ואת התיאוריות שלו באוסף פרסומים מרשים המונה כשלולשים ספרים.
גישה תיאוריטית
התיאוריה של פיאז'ה הינה תיאוריה אוניברסליסטית. הוא טען שכל הילדים באים לעולם מצוידים במבנים בסיסיים שבאמצעותם הם יכולים לרכוש ידע ולשכלל אותו לאורך ההתפתחות. בנוסף, הוא טען שכל הילדים בעולם עוברים במהלך ההתפתחות הנורמטיבית את אותם השלבים ובאותו הסדר פחות או יותר, כאשר התמורות המשמעותיות בהתפתחות הקוגניטיבית חלות בגילאים שנתיים,שבע,ואחד עשרה.
התיאוריה ההתפתחותית
בבסיס התיאוריה ההתפתחותית של פיאז'ה עומדת ההנחה שהתפתחות החשיבה האנושית היא המשכה של האבולוציה הביולוגית שמאפשרת לאדם להסתגל למצבים חדשים. פיאז'ה טבע את מונה ה"סכמות" שמשמעותו – מבנים קוגניטיביים שבאמצעותם הפרט מסתגל לסביבתו. ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים מתרחשת בשלבים שונים באופן הדרגתי שבו המבנים הקוגניטיביים נהפכים למורכבים יותר. פיאזה מבחין בארבע שלבים התפתחותיים שונים.
הנחות הבסיס של התיאוריה
1. ילדים הם שותפים פעילים בלמידה ובהתפתחות הקוגניטיבית שלהם (קונסטרוקטיביזם).
2. המערכת הקוגניטיבית מתפתחת בעזרת תהליכי אסימילציה ואקומודציה.
3. אינטרקציה עם הסביבה הכרחית להתפתחות הסכמות.
4. התפתחות מתרחשת בשלבים השונים מהותית זה מזה ביכולות הקוגניטיביות שיש לילדים בכל שלב, כאשר: השלבים אוניברסלים, והשלב הגבוה ביותר מתמקד ביכולת חשיבה מופשטת ומגיעים אליו בערך בגיל ההתבגרות.
5. התפתחות קוגניטיבית תלויה בהתפתחות ביולוגית של המוח ובאינטראקציה עם הסביבה (מספר רב של אקומודציות).
המשכל בתקופות ההתפתחות השונות:
1. השלב הסנסו-מוטורי (גיל 2-0) הוא שלב שבו האינטליגנציה מתפתחת דרך החוויות בחושים (סנסו-מוטוריות).
2. השלב הקדם-אופרציונלי(גיל 6-2) הילד לומד להשתמש בסמלים כדוגמת תמונות, ובמילים כדי לייצג רעיונות ואובייקטים.
3. בשלב האופרציות הקונקרטיות (גיל 11-6) מתרחשת התפתחות קוגניטיבית שבה הילד עושה שימוש באופרציות לוגיות, שמתבססות על אובייקטים מוחשיים.
4. השלב האופרציות הפורמליות(מגיל 11 ואילך) החשיבה כוללת בתוכה מושגים מופשטים. התפתחות זו מאפשרת חשיבה אנליטית ולוגית.
ארבעת השלבים של פיאז'ה:
1. תקופת המשכל הסנסו-מוטורית (התחושתי-תנועתי) עד גיל 18 חודשים:
תקופה זו מתאפיינת במעבר של התינוק מתגובות רפלקסיביות פשוטות כגון מציצה, בכי וכדומה, אל התנסות פעילה בחפצים מסביבתו הקרובה. כינויה של התקופה מצביע על כך שההתנסויות והפעילויות בגיל זה הן תחושתיות ותנועתיות בעיקרן. בתחילת התקופה מבחינים כי התינוק מבצע פעלויות שאינן אלא תגובה ישרה לגירוי, ובהדרגה הוא עובר לפעילויות שהוא עצמו יוזם, פעילויות בעלות מטרה. הפעילות השכלית בתקופה התחושתית-תנועתית מבוססת הן על למידה שהיא תוצאה של ניסוי וטעייה, והן על מציאת דרכים חדשים להשיג מטרות שבסביבה. הביטוי לאינטליגנציה בתקופה זו מתרכזת למעשה בעשייה ולא בחשיבה.
2. תקופת הקדם-אופרציונלי, מגיל 18 חודשים עד גיל 6 שנים:
תקופה זו מחולקת לשני שלבים:
א.שלב הקדם מושגי (מגיל 18 חודשים עד גיל 4 שנים):
ב.שלב החשיבה האינטואיטיבית (מ 4 שנים עד 7 שנים):
א.שלב הקדם מושגי: היכולת החדשה שמתפתחת בשלב זה היא היכולת להשתמש בהסמלה. הילד יכול לחשוב על החפצים שבסביבתו או לבצע בהם פעילות מוטורית לפי בחירתו. בכך מתרחב מאוד שדה הפעולה שלו ונעשה בלתי תלוי במאורעות ובסביבה המידית. מאחר שהילד מסוגל עתה לעבור מעצמים וממאורעות ממשיים הקשורים בחוויות הפרטית לעצמים ולפעולות מסומלים מתאפשרת תקשורת נאותה בינו לבין הסבבים אותו, וההבנה ההדדית הולכת וגודלת ככל שמתחזקת יכולת ההסמלה. התפתחות זו קשורה להתפתחות הלשון והדיבור, המאפיינת את התקופה.
ב.שלב החשיבה האינטואיטיבית עם התפתחות החשיבה משתכללת יכולתו של הילד לארגן עצמים ומאורעות לפי קטגוריות, הוא אף מתחיל להשתמש במושגים המציינים כמות, כגון "הכול" או "חלק". אולם חשיבתו של הילד היא עדיין סינקרטית, חשיבה שעל פיה הוא מתייחס לכל דבר הקרוב אליו בלי לערב שיפוט הגיוני על סיבות ותוצאות.
3. תקופת האופרציות הקונקרטיות, מגיל 6 שנים עד 11 שנים:
עם ההתפתחות הלשונית והעמקת המגעים שבין הילד לסביבתו מתפתחת החשיבה ומגיעה לשלב החשיבה הקונקרטית. בתקופה זו מתבטא יכולתו השכלית של הילד בעיקר בפתרון בעיות קונקרטיות-ממשיות באמצעות פעילות שכלית, פעילות שקולה ומופנמת שאיננה נזקקת לטיפול פיזי ממשי באובייקטים או לפעילות גופנית כלשהי, אלא מסתפקת בחשיבה תיאורטית כדי לפתור בעיות. את ההתפתחות האינטלקטואלית בתקופה זו מאפיין בעיקר השימוש בייצוגים שכליים, דהיינו, היכולת לתאר במחשבה סדרה שלמה של פעילויות.
4. תקופת האופרציות הפורמליות, מגיל 11 שנים ואילך:
חשיבתו של המתבגר, המכונה בפי פיאז'ה חשיבה פורמאלית, מגיעה בתקופה זו לרמות שלא התאפשרו בתקופות החשיבה הקודמות. המתבגר מתחיל לעסוק בחשיבתו לא רק במציאותי אלא גם באפשרי. החשיבה מתאפיינת ברמות גבוהות של הפשטה, והיא אף מקבלת ממד של חשיבה היפותטית על העתיד. המתבגר מסוגל לחשוב על תהליכים לוגיים ובעזרתם לפתור בעיה עוד לפני שניגש אליה הלכה למעשה. המתבגר הניצב בפני בעיה מסוימת מנסה מספר פתרונות אפשריים במחשבתו בטרם הוא מציע את פתרונותיו שלו, הוא ער לעבודה שקיימים מספר פתרונות, הוא יכול לנמק מדוע הפתרון שבחר טוב מן האחרים.
ספריו שתרגמו לעברית:
1.תפיסת העולם של הילד: תרגם אליהו פורת, מרחביה, ספרית פועלים, תשכ"ז 1966.
2.שש מסות על ההתפתחות הנפשית: תרגם אליהו פורת, מרחביה ספרית פועלים, תשכ"ט 1969.
3.השפיטה המוסרית של הילד תרגם: י מאיר, עריכת יעקב לוי,תל אביב.
4.הפסיכולוגיה של הילד: תרגם יונה שטרנברג, תל אביב תשל"ב 1972.
5.הסטרוקטוראליזם: תרגם ג"מ קרוי, תל אביב תשל"ב 1972.
סיכום:
לתיאוריה של פיאז'ה ארבעה שלבים: השלב הסנסו – מוטורי שברובו מתבסס על הכרת העולם דרך החושים מקביל לרובד הגופני, ולכן מתייחס לאינטליגנציות: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור, טעם, מעשה ותשמיש.בכל שלב משתלבות אינטליגנציות נוספות ,אך במינון נמוך יותר. תוך כדי העבודה על הנושא, הבנתי כי שלבי החשיבה של פיאז'ה חוזרים על עצמם בשלבים שונים בחיים שלנו באופן מחזורי. פיאז'ה מתאר את רוב שלבי החשיבה בתקופת הילדות, אך למעשה בכל פעם שמתחילים משהו חדש בחיים – אם בהכרת בן זוג, בלידה של ילד וגם בזקנה, שלבים אלה חוזרים על עצמם. בכל חוויה נלמדת חדשה אנו קודם כל מכירים את הסביבה באמצעות החושים, אח"כ לומדים את השפה המשותפת עם אותם אנשים איתם אנו נמצאים בסיטואציה.בתחילה חילוף התאים או יצירת הקשרים במוח הוא מצומצם ואורך זמן קצר.עם השנים חילוף התאים אורך זמן ממושך יותר ויותר ולכן המעגל גדל,וכך נוצר המשולש.
ביבליוגרפיה:
1.זיו, אבנר. פסיכולוגיה בחינוך (2001). האוניברסיטה הפתוחה.
2.לינור, ע. וסלון, מ. (1991). מבוא לפסיכולוגיה (יחידה 8: פסיכולוגיה התפתחותית). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
3.סרוף, א., קופר, ר., ודהארט, ג. (1998). התפתחות הילד: טבעה ומהלכה. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
4. בודן, מרגרט, (1999). פיאז'ה.
5. שרוני, ורדה, (1998). התיאוריה של פיאז’ה :יישומים לחינוך.
6. ויקיפדיה.
